הרב בצלאל כהן, כבדת אותי בכך שהקדשת לי פוסט. כדרכך, אתה מצליח לתמצת ולהביע את דעתך בקיצור ובבהירות. מדובר בשאלת דרכה של החרדיות החדשה והאם פניה להפרדות מהחרדיות הישנה, נושא שיוצא לנו להביע לגביו דעות אחרות על דפי פורומים שונים.
כמוך גם אנוכי הקטן מתלבט בשאלה אופציית ההפרדות מול אופציית ההרחבה הפנימית. שני צדדים יש למטבע ההתלבטות הזו: צד אחד הוא הבעת עמדה אישית לגבי מה נכון ומועיל יותר, בעוד הצד השני הוא הוא תחזית ניטרלית לגבי העתיד. שתי זוויות הראיה הללו אינן מספקות בהכרח תשובה אחידה, אך במובן עמוק יותר קיימת אולי חפיפה מסוימת ביניהן מכיוון שציבור גדול ייטה לפעול בדרך שתמקסם את התועלת שלו. בלשון עכשווית יקראו לזה "חכמת ההמון" ובלשון חז"ל "הנח להם לישראל, אם אינם נביאים, בני נביאים הם".
הקשיים הם אמתיים: אי-קבלה למוסדות חינוך, זלזול באנשים עובדים, מחסור בתשתית חינוכית ואידאולוגית לקיומה של חברת תורה עם דרך ארץ (אני לא אוהב את הביטוי "בורגנות" בגלל הקונוטציות שלו). אבל מצד שני סוציולוגיה של חברה היא עניין מורכב ועדין שקשה להבין את יחסי הגומלין בין מרכיבים שונים שלו. תופעה שלילית עשויה להתגלות כמביאה בעקיפין לאיכות שערכה רב. דומה הדבר למערכת אקולוגית. בעבר הכחדנו מזיקים, ייבשנו ביצות, בלמנו מידבור, והתגאינו ברוח האדם שיודעת לגבור על הטבע. היום האדם למד שהתערבות והפרת איזון במערכת אקולוגית עשויות להביא לתוצאות הרסניות.
האם אני מכוון לאסקפיזם, לרלטביזם משתק ולחוסר מעש? ממש לא. אדם צריך לפעול עם דעתו, עם שכלו ועל פי הבנתו, וכאשר הוא רואה תופעות שליליות אל לו להמלט בעליבות ובצניעות משתקת מלהתמודד ומלעשות. אם אכן יש צורך הרי שיש לחתור לטוב יותר. העניין הוא שמחד אינני משוכנע שהמצב חסר תקווה ומאידך אינני סבור שהאלטרנטיבה אפשרית.
החברה החרדית משתנה מול עינינו, והמגמה הזו מתחזקת והולכת. מגמה של יציאה לעבודה ושל יותר לימודים אקדמאיים, מגמה של מוסדות חינוך ברוח פתוחה ושל ביסוס מודל של חרדי עובד שוקבע עיתים לתורה, מגמה של יותר גיוס לצבא ושל תחושת שותפות עם העם בישראל. עדות משמעותית למגמות הללו היא הפרישה של הגרעין הקיצוני יותר בחרדיות הליטאית מתוך הבנה שהזרם המרכזי משתנה. אני צופה שמגמות אלה ימשיכו וירחיבו את גבולות הלגיטימציה של החברה החרדית.
מאידך אני מטיל ספק בהיתכנות של חברה לשמר את איכויות הליבה החרדיות אם היא תפרד במידה משמעותית מהמסה המרכזית של החברה החרדית. מההיכרות שלי במהלך השנים האחרונות עם הציבור שהוא המועמד הפוטנציאלי לחברה החרדית החדשה, נראה לי שחלק משמעותי ממנו כבר התרחק במידה ניכרת מרעיונות של שמרנות, של הסתגרות, של דקדוק הלכה ושל לימוד תורה כערך. אני מכבד ומעריך כל אדם שאינו מזדהה עם ערכי הליבה החרדיים ובוחר בדרך אחרת, אבל ניסיון ליטול את הכינוי "חרדי" וליצוק בו זהות חדשה לא יצלח. ישנם גם רבים שמחוייבים לערכים המסורתיים, כמוך, בצלאל, תלמיד חכם ואיש מעש, אבל אינני רואה מאחוריך ציבור שעשוי להתגבש לכלל חברה מלוכדת סביב קוד ערכים משותף.
בגלל שתי התובנות הללו, האחת שאין צורך בחברה חרדית נפרדת, והשנייה שאין קיום לחברה חרדית נפרדת, אני בוחר להשאר בפנים, להלך בראש מורם בשולי המחנה, לאכול את התוך ולזרוק את הקליפה, להשלים בבית את החינוך החסר, להתאזר בסבלנות ובסלחנות, ולהוות דוגמה מבפנים שאפשר גם אחרת. להיות חלק ממסה חדשה שמשפיעה על מרכז הכובד ומאפשרת לשינויים להתרחש בהדרגה וביסודיות.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה