יום ראשון, 14 במאי 2017

אין קהילה ללא הקרבה / דוד רוזנטל

דוד רוזנטל
מזה תקופה לא קצרה שאני חושב בעניין החרדים החדשים (או כל כינוי אחר המסופח להם), ואני הולך ומתגבש בנסיגה הרעיונית שלי מגיבוש מחנה רעיוני שכזה, ומשכך גם נשמטת הקרקע מגיבוש מחנה פוליטי שכזה. מאד האמנתי בו בעבר, הייתי מהנלהבים לרעיון, ולאחר מחשבה ותהיה לא קצרים אני מוצא עצמי מסכים לקביעה שאין ציבור שכזה, אין תנועה כזו.

התשתית הבסיסית לכל מחנה רעיוני, זה הנכונות להקרבה עבור קיום הרעיון. כך אנשים אשר מעוניינים להיות בחסידות מסויימת מאמצים מגבלות חברתיות כדי להיחשב חברים מן המניין. כך אנשים אשר בחרו לגור בהתנחלות או יישוב מבודד, מקבלים על עצמם חיי שגרה קשים כדי לקיים את האידאל, כך גם חרדים ליטאים ואחרים אשר כדי להיות ולהיחשב חלק מן המחנה, חיים אידאל נוקשה מסויים גם אם אינם שלמים עמו לחלוטין. עקרון זה נכון אפילו לספורטאי שבחר להתמקד בסוג ספורט מסויים, והוא חי את המחוייבות אליו גם אם מזג האוויר לא נוח לאימון, או המזון הנדרש אינו הכי טעים.

קהילה חזקה וארגון חזק דורשים הקרבה, ועבור הקרבה נדרשים ערכים אשר הפרטים מזדהים עמם.

זה בדיוק מה שאין אצל החרדים החדשים (כמובן זו הכללה, ישנם פרטים כאלה ואחרים שהנם יוצאי דופן), המכנה המשותף להם הוא לא ערכים, אלא דווקא חוסר הנכונות להסכים לחוסר הנוחות אשר דורשת קהילת המוצא שלהם. בתחילה הם "נמצאים בארון", וחיים בשולי הקהילה, ואט אט תופסים אומץ וחוברים לשוליים שנפלטו מקהילות אחרות. יחדיו הם מרגישים קהילה, ואפילו מעודדים זה את זה בלייקים או מפגשים חבריים, אך המחבר הוא אך נוחות זמנית. הנוחות שהביאה אותם לשבת יחדיו, היא גם שתפריד אותם ברגע שהתנאים ישתנו - ברגע שיהיה צורך להקריב עבור התארגנות.

התארגנות חברתית ובמיוחד התארגנות פוליטית דורשים הרבה מאמץ, יגיעה והקרבה, ושם בדיוק פוקע האינטרס המשותף שהפגיש אותם מלכתחילה. כך היה בכל ניסיונות ההתארגנות הפוליטיים עד כה, וכך בכל ניסיון להקים קהילה חדשה.

רק כאשר תתגבש מסה קריטית של אנשים בעלי ערכים חזקים, ובעלי מוטיבציה חזקה ליצור תיקון רציני, תובעני ואפילו כואב, רק אז אפשר יהיה להעמיד תשתית למשהו חדש.

אך אנשים כאלה מועטים מידי (תקנוני אם אני טועה), והרעיונות שלהם נוקשים מידי, תובעניים מידי, ומעטים נכונים להסכים להם. אינני רואה מצב ריאלי בו נוצר סחף משמעותי לכיוונים כאלה.

אי לכך ובהתאם לזאת, אין לי אלא להכיר במוגבלות המצב הקיים, שהתגבשות חדשה שכזו איננה ריאלית. החרדים החדשים יהיו לעולם פרטים המתחלפים במהירות, וכל פעם איזה פשרן אחר תופס מקומו של פשרן אחר שהלך ונמוג לו או אל החילוניות המוחלטת או אל כיוונים דתיים אלטרנטיביים.

ואדרבא, אם תמצאו שטעיתי באחת מהנחות היסוד, רק ישמח אותי הדבר.

(הועתק מפייסבוק)

הצביעות במַירָעָהּ / יחזקאל רוזנבלום

הפואנטה היא שיש כאן ציניות מהדרגה הנמוכה. ישנו אדם חרדי מודרני. החרדי המודרני חש עצמו חרדי. כאדם חרדי הוא רוצה לשלוח את בנו לחיי...