הפואנטה היא שיש כאן ציניות מהדרגה הנמוכה.
ישנו אדם חרדי מודרני.
החרדי המודרני חש עצמו חרדי.
כאדם חרדי הוא רוצה לשלוח את בנו לחיידר השכונתי.
החיידר השכונתי לא רוצה לקבל את בנו.
אין לו ברירה אלא לשלוח למקומות שסוג החינוך שונים מהחיידר השכונתי.
התוצאה: הילדים גדלים אחרת.
ואז מטיחים בו: אתה רואה! זה מה שיוצא ממודרנים. הירומו מעל העדה הרעה הזו!
---
ציבור החרדים הישראלים, שהיא קבוצה מגוונת כמובן, מבקשת להיות חלק מהחברה החרדית.
אך כקבוצה מובחנת עם צרכים לגיטימיים משלה בעיקר בתחומי החינוך, אך גם בתחומי התרבות, הצריכה, וסגנון חיים. (למשל, סיפר לי לאחרונה חבר, מעשה שהיה: הבת שלו שוחחה עם חברה, ובתוך השיחה אמרה לחברה שלה "אבא הלך לעבודה". שאלה החברה: "מה, הוא אמא?!". זה פער משמעותי בסגנון החיים.)
ככל שמדובר בערכי הליבה הרוחניים, אמונה בעיקרי האמונה, מחוייבות להלכה וחשיבות לימוד תורה, הם רוצים להישאר חלק מהחברה החרדית.
אך זורקים אותם, בועטים בהם, מפלים אותם, מדירים אותם ומדיחים אותם, מאיימים על רבנים שמעוניינים להנהיג אותם, ואחר כך גם אומרים להם: ראו מה יוצא מכם! אין לכם רבנים!
"ואם בני האדם ארורים הם לפני ה', כי גרשוני היום מהסתפח בנחלת ה' לאמר לך עבד אלהים אחרים" (שמואל א כו, יט).
גרשוני מהסתפח = לאמר: לַך עבוד אלהים אחרים!
זו הצביעות במַירָעָהּ והציניות במלוא כיעורהּ.
אבל אנחנו לא נהיה שפופים ובוכים!
אנחנו לא ניכנע!
אנחנו נמשיך להילחם על קיומנו ועל זכות הקיום הרוחני שלנו!
"אנחנו קיימים יען כי אנחנו קיימים". (הרב אברהם רביץ ז"ל, שם, שם).
לפני עשור הקמנו, הרב בצלאל כהן ואני הקטן, את קרן קמח. השינוי הפנטסטי שהיא איפשרה, יוכל להילמד רק בעתיד. אך כבר כעת כל אחד מאיתנו חש בשינוי בביתו או אצל שכנו.
---
אך דבר אחד מעציב את רוחי:
אותם אלה שמבינים את הצורך, ושיש להם את היכולת התורנית והרוחנית להיות עמוד האש לציבור הזה בדרך החדשה הנסללת יום יום, שעה שעה, בארץ לא זרועה. שיש להם את שיעור הקומה להיות עמוד הענן המסקל את המסילה מאבני הנגף הפזורים בה לרוב, דוקא הם מפנים לו כתף קרה בשעה זו, ומעדיפים את חמימות חיקו הדביק וכפוי הטובה של המיינסטרים. לעתים תוך תירוץ שהם מעדיפים להשפיע שם, ולעתים אפילו זה לא.
והם מפספסים שליחות הסטורית המונחת לפתחם.
סופם לאכול, ללקות ולשלם.
שכן אלה שמבקשים את דברם היום, סופם שיבוזו להם.
ואלה שהם מבקשים את קרבתם, בזים להם כבר היום.
וי להאי שופרא דבלי בארעא.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה